סויד נ' יוסף גבריס ז"ל ואח'

פסק דין חלקי

נגד הנתבע מס' 3 (פקיד ההסדר)

בפניי בקשה, שהוגשה על ידי פקיד ההסדר (הוא הנתבע מספר 3 בתובענה), לסילוק התובעה על הסף, בשל העדר עילה.

בתובענה דנן מתבקש ביהמ"ש להצהיר, שהתובע, שהינו יורשו של המנוח שיחאן סויד ז"ל, יירשם כבעלים של חלקה 15 גוש 18634 הנמצאת במעיליא (להלן-"החלקה"), שנרכשה, לטענתו, ע"י אביו המנוח, שיחאן סויד ז"ל מהמנוח יוסף גבריס ז"ל (אביהם של הנתבעים 1 ו- 2) בשנת 1960 (להלן-"ההתחייבות"). כן מתבקש ביהמ"ש להורות על תיקון לוח זכויות, באופן שיירשמו בו זכויות התובע בחלקה, במקום זכויותיהם הרשומות של הנתבעים 1 ו- 2 ולרשום את זכויותיו בפנקס המקרקעין.

על פי הנטען בתובענה, בניגוד להתחייבות נרשמה החלקה ע"ש הנתבעים וזאת – "במרמה ושלא כשורה", שכן הנתבעים 1 ו- 2 רשמו את החלקה על שמם, לפי צו ירושה, ביודעם שהחלקה איננה בבעלות אביהם המנוח יוסף גבריס המנוח.

טענות המבקש:

המבקש טוען כי אין כתב העילה מגלה עילה וכל טענה כנגדו ובהעדר עילה או כל טענה כנגד המבקש לא היה מקום לצרפו כנתבע מלכתחילה ומן הדין למוחקו. המבקש הפנה בבקשתו לפסק דין חלקי אשר ניתן על ידי בית משפט זה בת.א. 2436-02-09.

טענות המשיב מס' 1 (להלן: "התובע") :

התובע טוען, שהיה על פקיד ההסדר לבקר בנכס בטרם פרסום לוח הזכויות ולברר את העובדות באשר למבנה המגורים, שהיה בנוי על החלקה ומי בעליו. לטענתו, המבקש לא היה צריך לבצע רישום/פרסום לוח זכויות, הסותר את מצב הבעלות האמיתית בחלקה, שכן התובע פירט עובדות באשר לבניית מבנה מגורים על החלקה זמן רב בטרם בוצע הרישום בהסדר.

העובדה, שהתובע לא פרט בתביעתו את טענתו הנ"ל, אין בה בכדי לפגוע בזכותו לנהל ולברר את התביעה גם נגד המבקש, שכן פעולותיו ותפקידיו של המבקש מפורטים בחוק ובדין ואין צורך לפרטם בתביעה.

דיון והכרעה:

סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין[נוסח חדש], תשכ"ט – 1969 (להלן-"הפקודה") קובע:

"שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה, או שזכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט יראה לנכון; אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם מקרקעין בתום-לב ובתמורה, מבעל רשום, אחרי ההסדר".

סעיף 93 כולל בחובו שתי חלופות המצדיקות תיקון או ביטול של רישום זכות; האחת – הרישום הושג במרמה; השניה- זכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה או נרשמה שלא כשורה.

תביעתו של התובע מושתתת על החלופה הראשונה, שהרי בתביעתו ציין כי עילת התובענה הינה כי הרישום הושג בתרמית.

על בעל דין המבקש לשכנע כי יש לתקן את הרישום מהטעם שהושג בתרמית להוכיח תחילה את זכותו במקרקעין (ראו ע"א 486/91 עיסה נגד סרסור, פ"ד מח(1) 441, 446(1993)).

טענת מרמה על פי סעיף 93 לפקודת ההסדר יש לפרש באופן מצומצם ודווקני.

לטענה מכוח סעיף 93 שני שלבים. בשלב הראשון נטענת ומבוססת הזכות של הטוען במקרקעין, ובשלב השני מוכחת הטענה כי הרישום לוקה במרמה. בית המשפט העליון קבע בשורה של פסקי דין, כי ביטול הרישום או תיקונו מותנה בכך שהוא הושג במרמה או כאשר מתברר כי מהרישום הושמטה זכות שהופיעה בו בעבר או שחל שיבוש ברישום (ראו לעניין זה ע"א 492/83 עיזבון המנוח איברהים חסן דיאב ואח' נ' מ"י(פורסם בנבו)).

לא די לציין את המילה "תרמית" במסגרת התובענה, אלא יש לפרט את העובדות עליהן היא נסמכת. טענת מרמה לא יכולה להתבסס על רשלנות אלא על אי יושר, וצריך שיהיה קשר סיבתי בין המרמה הנטענת לבין הרישום.

התובע טוען, אמנם, שהחלקה נרשמה במרמה ושלא כשורה, אולם כל העובדות הנוגעות לטענת המרמה, נטענות נגד הנתבעים האחרים ואין בתביעה כל טענה לפגם כלשהו בפעולותיו של פקיד ההסדר.